בכל עת ששחקנים מנסים להיות מצחיקים, הם בד"כ נכשלים,
מפני שלנסות להצחיק, ולהיות מצחיק הם שני עניינים נפרדים.
קהלים לא אוהבים כשמבקשים מהם להחליט אם קטע מסוים הוא מצחיק,
ולדוג צחוקים נושא בחובו את הסיכון הזה.
אנחנו בד"כ צוחקים על אנשים העסוקים במשימה או בדילמה.
הריכוז שלהם שומר על העבודה רגועה, במקום לחפש אישור, נואשות.
עשו משהו בלי לדאוג לרמת הצחוקים, תראו איך הולך, ותדונו בזה אח"כ.
תמיד מעניין לראות מה יצרו האנשים.
שחקנים לעיתים קרובות מועדים לתוך מלודרמה, רומנסות,
פסיכודרמה, ותיאטרון האבסורד במקום צחוק והומור.
בכלל הוכח מחדש שלהצחיק זו משימה הרבה יותר תובענית ולמרבה הפלא
חושפנית מלשחק בתאטרון דרמטי, תפקיד.
לדוגמה: הליצן מחייך לקהל בחוסר הבנה ברגעים שהוא מרגיש
שה-הקטע או הבדיחה לא עובדים.
זה בדיוק מה שמצחיק את הקהל: לא עצם הקטע,
אלא ההתאמצות הענקית שלו להצליח ו"חוסר הבנתו" מהכישלון.

"ליצן פותח את הדלת לצחוק." "סטנדאפיסט פותח את הדלת מצחיק"

קטע ליצנות מתוך פסטיבל ליצנים ראשון בישראל



בכל פעם שאני מרצה נגשים אלי ומספרים לי חידודי משפטים מחכימים ומצחיקים.
הנה אחד כזה כפי שמסר לי טל הלפרין ז"ל - ויליאם ג'יימס אמר,
"איננו צוחקים משום שאנחנו מאושרים. אנחנו מאושרים משום שאנחנו צוחקים."

הרצאות בדיחות מין\הומור עצמי
הבדרנים, הקומיקאים והשחקנים משתמשים הרבה בקומדיות של חיזור.
ההומור יכול לקרב אנשים, הוא יכול לספק ניחומים מאושרים.
שחקנית מפורסמת אמרה פעם, "הדבר החשוב במשחק הוא היכולת לצחוק ולבכות.
אם אני צריכה לבכות, אני חושבת על חיי המין שלי.
אם אני צריכה לצחוק, אני חושבת על חיי המין שלי."



המשך בעמוד הבא